<h1>צידה לדרך מאמר ראשון כלל א' פל"ז</h1>
<h2>דף כט:</h2>
אחר שעקר רגליו וגמר תפלתו (שלא) בדבור ישב ולא ידבר עד שיאמר תחנונים ויכסה פניו ויטה עצמו קצת לצד שמאל. וכבר הרגילו ברוב המקומות לומר אליך ה' נפשי אשא שיש בו אלפא ביתא בראש הפסוקים. וא"לף ב"ית הרמוזה בפסוק אלהי בך בטחתי אל אבושה. והוא"ו בפסוק הדריכני באמתך במלת ולמדני ותחת ק"וף פעמים ר"יש בראש שני פסוקים. ושמעתי אומרים כי ק"וף וא"ו בי"ת החסרות סכומם ק"ח וסך זה עולה אותיות גיהנ"ם להורות שהאומרו בכל יום לא ישלוט בו אש של גיהנם. ואחר כך אומרים ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו כי עלינו להגיד לפני אדון העולם שמצאנו בתפלת משה ישיבה ועמידה ונפילת אפים. ישיבה ואשב בהר. עמידה ואנכי עמדתי בהר. נפילה ואתנפל לפני ה'. וכן עשינו התפללנו בישיבה ועמידה ונפילה. מכאן ואילך ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו אלא לתלות עין אל ה' כמו שכתוב הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו. ואחר נפילת אפים יאמר למנצח מזמור לדוד יענך ה' ביום צרה לפי שאמרנו בסוף תפלתנו יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה וכתיב בו אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר. ולפי שנסיים תפלתנו בסדר קדושה שאומרים מלאכי מרום נהגו לומר ובא לציון גואל והפסוקים הנמשכים לדברי תורה. ועוד נהגו לומר אחר כן בספרד (תהילה) [תפילה] לדוד הטה ה' אזנך ענני בכל יום ויום. ואחריו אומרים המזמורים שהיו הלוים אומרים כל ימי השבוע על הקרבת התמידין ותפלותינו כנגד תמידין תקנום. יום ראשון היו אומרים מזמור לה' הארץ ומלואה. ביום השני שיר מזמור לבני קרח גדול ה' ומהולל מאד. ביום השלישי מזמור לאסף אלהי' נצב בעדת אל. ביום רביעי אל נקמות ה' אל נקמות הופיע. ביום חמישי למנצח על הגתית לאסף הרנינו לאלהים עוזנו. ביום ששי ה' מלך גאות לבש. ובגמרא פ"ד דר"ה יש טעם לכל אחד ואחד. וכשמשלים תפלתו ותחנוניו נהגו בכל גליות ישראל לומר עלינו לשבח לאדון הכל והוא מהלל נאה ומשובח ואין להקל בו. ובשני ובחמישי תקן משה עליו השלום שיקראו בספר תורה ברבים שלא יעמדו ג' ימים בלא תורה. ועזרא תקן שיקראו ג' אנשים בשני ובחמישי ושיקראו בין שלשתם עשרה פסוקים. וכן נהגו לומר תחנונים יותר משאר הימים אחר התפלה. והתקינו הראשונים והוא רחו' יכפר עון והפסוקים הנמשכי' לתפלה ולתחנה, ושמעתי שזקנים חסידים ואנשי מעשה תקנוהו. הראשון עד אנא אל מלך אל רחום וחנון זכור והבט. השני עד אין כמוך רחום וחנון. השלישי עד וזכור פדותנו. ואין להקל בהם. וצריך לאמרם בכוונה ובמתון לא כמו שהרגילו רוב שלוחי צבור לאמרם בשפה רפה ובמרוצה שלא בכוונה עד שאין אחד מהציבור שיאמר עם חבירו אלא אחד למעלה ואחד למטה לא כמתחננים אלא כמתקוטטים. ובעבור שהם ימים שקורין בהם בספר תורה הם ימי רצון. שבלוחות אחרונות עלה מרע"ה ביום חמישי וירד ביום שני בשביל צרה שלא תבא על הצבור רגילין להתענות בהם. וכן היחידים רגילין להתענות בהם. וכן בעלי מעשה רגילין לעשות בהם תוספת צדקה על הימים האחרים ומנהג של ישראל תורה. לבור בדרך הישרה. במדה במשקל ובמשורה. בתקנות בסגולות למשמרה. מצות ה' ברה.
